טוכלר ביקש ממילדנשטיין להביע את דעתו החיובית על הציונות במפלגה הנאצית, מילדנשטיין הסכים בתנאי שטוכלר יצטרף אליו למסע לארץ ישראל. וכך באביב 1933 יצאו טוכלר ומילדנשטיין, ביחד עם נשותיהן (לשתיהן קראו גרדה), במכונית מגרמניה לארץ ישראל, שהייתה אז עדיין תחת שלטון בריטי, במטרה להציג אותה כיעד אטרקטיבי ליהודים.
מילדנשטיין עצמו נשאר בארץ מספר חודשים, סייר בארץ, נפגש עם יהודים רבים, ביקר בקיבוצים, התרשם עמוקות וחזר לגרמניה כתומך נלהב של הציונות.
בעידודו של שר התעמולה ד"ר יוזף גבלס התפרסם בעיתון של המפלגה הנאצית "דר אנגריף" שתיים עשרה כתבות מצולמות בשם: "נאצי נוסע לפלשתינה" מאת מילדנשטיין שתיאר יהודים חורשים את האדמה ומייבשים ביצות ושיבח את הציונות שיצרה לדבריו סוג של יהודי חדש.
המטבע נוצק כמתנה למינויי העיתון. מי שעשה מנוי לעיתון קיבל מטבע מזכרת שמצידו האחד צלב קרס עם שם העיתון ה"אנגריף" ומצידו השני מגן דוד והכיתוב "נאצי נוסע לפלשתינה"
בני הזוג טוכלר עלו לארץ וחיו בתל אביב כל חייהם אך שמרו על הקשר עם בני הזוג מילדנשטיין. תיאור מפורט ומותח של הסיפור מופיע בסרט הדוקומנטרי "הדירה" מאת ארנון גולדפינגר שהזוג טוכלר היו סבא וסבתא שלו. כאשר גולדפינגר מגיע לפנות את דירת סבתו שנפטרה בגיל 98, הוא מגלה לתדהמתו עיתונים ועיטורים נאצים ואף תמונות של סבו וסבתו עם בכירים במפלגה הנאצית. בסרט מתגלים עוד ועוד פרטים המסבירים את החברות יוצאת הדופן.